בתוך הכאוס של מתקפת הטרור הרצחנית על מדינת ישראל ב־7 באוקטובר, בלטה במיוחד זירה אחת שהפכה לקרב גבורה מתוחכם, דרמטי ומורכב – הקרב באופקים.
האירוע, שהחל ברצח ברחובות להמשיך להשתלטות מחבלים על בית מגורים בעיר, הפך לקרב פנים־אל־פנים עם בני ערובה – והסתיים בפעולה אמיצה של לוחמי הימ"מ תחת אש חיה.
לאחר חדירת מחבלים מרצועת עזה, הגיע כוח יחסית מצומצם של לוחמי ימ"מ לזירה באופקים – שם אותרו מחבלים שהשתלטו על בית שבו שהו בני משפחת אדרי – רחל ודוד.
כבר מהשלבים הראשונים היה ברור שמדובר באירוע יוצא דופן – כזה שדורש משאבים כמעט חסרי תקדים. בפועל, הופנו אליו כמעט חמישים אחוז מלוחמי היחידה.
לוחמי הימ"מ החלו לנהל מו"מ עם המחבלים, אך אלו, כך לפי עדות מפקדי הכוח, לא התכוונו להיכנע בשום שלב – למרות שהעמידו פני משתפים פעולה. במקום התנהל מו"מ טקטי ומורכב, אך לכל אורכו פעלו הלוחמים על פי תכנון תחבולתי מדוקדק, שבמהלכו בוצעו שורת מהלכים טקטיים שהסבו את תשומת הלב של המחבלים למספר כיוונים במקביל.
"זה היה אירוע ראשון מאז נחשון וקסמן", סיפר סגן מפקד הימ"מ, ניצב משנה ל', שפיקד על הכוח באופקים. "לא היה בכוונת המחבלים להיכנע, וזה לא משהו שאתה פוגש באירועים השוטפים. היה ברור לכל אחד מהלוחמים שאנחנו יוצאים לא כמו שנכנסנו".
לאחר הערכת מצב וחיזוק הכוחות, התקבלה החלטה לפרוץ פנימה – תוך סיכון חיי הלוחמים עצמם. בתוך זמן קצר הצליחו הלוחמים לחלץ את בני הערובה – בהם רחל ודוד – מהבית. עם זאת, שלושה לוחמים נפצעו במהלך הלחימה העזה, אחד מהם באורח קשה.
"פרצנו פנימה באמונה שעשינו הכי טוב שיכולנו", אמר נצ"מ ל'. "זה היה אירוע קלאסי של בני ערובה – וידענו שאנחנו חייבים לפעול בכל הכוח כדי להציל חיים".
