למרות הקמת ועדת צמרת ייעודית למלחמה בפשיעה המאורגנת במגזר הערבי – בהשתתפות שרים, ראשי מערכת הביטחון, ראש הממשלה, מפכ"ל המשטרה וראשי שב"כ – המדינה אינה מיישמת את ההחלטות בפועל, בעיקר בשל מגבלות משפטיות שמטילה היועמ"שית, כך נחשף היום בשימוע שהיה אמור להיערך ליועצת גלי בהרב מיארה.
עיקר הביקורת מופנה כלפיה בטענה שהיא אינה מאפשרת לשרים לפעול באופן ישיר לטיפול בבעיה ומנתקת אותם מכל זירה מבצעית. עד כה כינסה היועמ"שית את הועדה 4 פעמים בלבד בשנה על אף אירועי האלימות החמורים במגזר הערבי.
בממשלה ובמערכת הפוליטית טוענים כי היועמ"שית חוסמת מהלכים שנועדו לשפר את כלי האכיפה, לחזק את הסמכויות ולהוביל רפורמות הנדרשות בדחיפות. לפי הדו"ח, מדובר בשיתוק ממשלתי בפועל – שבו השרים אינם מורשים לקדם מדיניות, למנות בעלי תפקידים רלוונטיים או להוביל מהלכים מבצעיים מול הפשיעה המאורגנת.
הביקורת מחריפה במיוחד לנוכח הנתונים העולים מהשטח, שלפיהם ארגוני פשיעה חודרים לעומק המערכות הציבוריות – לרבות רשויות מקומיות, וועדי עובדים, מכרזים ממשלתיים ועמותות.
אחת ההתרעות החריפות ביותר בדו"ח קובעת כי הפשיעה המאורגנת היא האיום החמור ביותר על מדינת ישראל כיום – חמור אף יותר מאיום חיצוני. ארגוני הפשיעה, נטען, פועלים באלימות, איומים ושוחד, ומחדירים השפעה לתוך המערכת הציבורית כדי להשיג שליטה כלכלית, פוליטית וביטחונית.
נוסף לכך, מתריעים כותבי הדו"ח כי רשויות האכיפה עצמן נתונות באיומים – לרבות פרקליטים, שופטים, אנשי משטרה ובכירים בשירות המדינה. בולטת במיוחד האמירה במסמך כי "איומים מצד גורמים עברייניים על פקידי ציבור, על נבחרי ציבור ועל שופטים – אינם תאורטיים. הם קורים בפועל".
העימות הפוליטי-משפטי מתחדד לנוכח הטענות לפיהן לא ניתן עוד להילחם בפשיעה המאורגנת כל עוד שיקול הדעת המבצעי נמצא בבלעדיות בידי רשויות האכיפה, בעוד הדרג הנבחר מודר לחלוטין מהתהליך.
בכך, מצטרף הדו"ח לקריאות הולכות וגוברות לשינוי מודל ההפרדה בין הדרג הנבחר למבצע – ולהשבת סמכויות שלטוניות לידיהם של נבחרי הציבור.
