אלה בן עמי, בתו של אוהד בן עמי ששב אתמול משבי חמאס אחרי 500 ימים בתופת יצאה היום עם בני משפחתה למסור הצהרה לתקשורת בבית החולים איכלוב שם נמצא אביה.
״ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם אשר החיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", פתחה את דבריה.
״אני צריכה עזרה, חטפו את אבא שלי״ זה המשפט הראשון שיצא לי מהפה ב7.10 כשהרמתי את הטלפון לדני קושמרו בחדשות 12, עד אתמול השיחה הזאת הייתה לי הדבר הכי קשה לשמוע, אבא שלי, הסלע היציב של החיים שלי נחטף ובשיחה הזאת שומעים את חוסר האונים הנוראי שהייתי בו.
״ראיתי תמונה שלו בחדשות עזתים, הוא בעזה״ אלו המילים הבאות וככה בעצם גילתה מדינת ישראל בשעה 12 בצהריים, ביום הנורא מכולם- אנשים נחטפים לעזה. אתמול, שנה וארבעה חודשים אחרי, ישבתי לצפות בשחרור שלו.
התמונה האחרונה שיש לי מאבא, הזיכרון האחרון הוא מחולצה קרועה ובוקסר, מובל על ידי שני מחבלים. תוך כדי שאנחנו מחכים לראות אותו יוצא מהרכב של החמאס עברו לי המון תמונות בראש, גם כל החודשים האלו היו לי המון תמונות בראש אבל שום דבר לא הכין אותי למה שראיתי על פניו וגופו של אבא שלי כשעשה אתמול את צעדיו הראשונים בחזרה לעולם.
הייתי בטוחה בעצמי, שאראה אותו ואהיה חזקה, לא אשבר וברגע שהוא הלך מולי על המסך, קרסתי על הרצפה בצרחה, ״סליחה״.
בעודו עולה לבמה, הסתכלתי על הכתפיים שלו, על עצמות הבריח, על הרזון, על השבריריות ועל הפנים הנפולות. הצרחות והבכי לא פסקו, ״אןף״ צרחתי בנוסף. כי כן , מה שכולכם ראיתם בטלוויזיה אתמול, המראות הקשים, הנוראיים שבא להעיף את הטלוויזיה לרצפה – זה אבא שלי.
אבא שלי עבר זוועות, עוד לא התחלנו בכלל לשמוע ולהתעמק בתופת ובגיהנום שבו הוא היה, למזלנו יש לנו איתו מעכשיו את כל החיים.
אבל שם, מאחור נשארו עוד 76 חטופים, 76 אחים שלנו, הם נמצאים עמוק במנהרות החמאס, עמוק בחושך, עמוק בגיהנום ועמוק תחת ידי מחבלים שאחראים לשביעי באוקטובר.
אם קודם משימת חיי הייתה להעביר את הדחיפות בשחרור החטופים, עכשיו אחרי שאבא שלי חזר, אני מבינה כמה זה הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי.
אנחנו לא נוותר עד שהחטוף האחרון בבית, שלב ב׳ בעסקה שיחזיר את כל החטופים הביתה חייב לצאת לפועל, אין ברירה אחרת, אסור לנו לתת להם לגווע שם, אין פה שום דרך אחרת.
אני פונה לקבינט – אתם ראיתם את התמונות אתמול ביחד איתנו, אתם מבינים שחייבים להחזיר את כולם, אל תתעלמו מזה- תמצאו את הדרך שזה יקרה כמה שיותר מהר.
וביחד עם כל זה, אבא שלי בבית, אבא שלי המעורר השראה, שגם אחרי שנה וארבעה חודשים במנהרות דפק ריצה אלינו ברגע שראה אותנו, אבא שלי שמדבר על כך שהוא קיבל הזדמנות שנייה לחיים, אני מעריצה אותך אבא.
הוא שרד כגיבור ויצא בראש זקוף ומורם- סיפרתי לכם עליו כל כך הרבה חודשים ועכשיו הוא כאן ומוכיח לגמרי בעצמו כמה הוא מיוחד.
עם ישראל היקר, גיליתי את החוזקה שלנו כעם בחודשים האחרונים, את הכוח שיש לנו ביחד, את הרצון תמיד להיות בשביל האחר ואת החיבוק הענק ומשענת התמיכה שהייתם בשבילי בתקופה זאת- אני אוהבת אתכם ומודה לכל אחד ואחד מכם.
מטה משפחות החטופים- ארגון שקם בתוך תוהו ובוהו ועכשיו הוא כבר הבית והמשפחה שלי- תודה.
ממשלת ישראל, ראש הממשלה- תודה! אני סומכת עליכם שלא תעצרו ותביאו את כולם הביתה. צבא ההגנה לישראל- אין מילים, פשוט תודה ענקית.
משפחות השכול וכל מי שנפגע במלחמה הזאת בצורה כלשהיא- אני רוצה לחבק את כולכם אישית, להגיד תודה וסליחה. הלוואי ויכולתי.
אבא שלי בבית, הוא חזק וכבר מדבר על לצאת למאבק בעצמו, לצאת להביא את החטופים הביתה כי הוא לא מסוגל לחשוב על כך שנשארו עוד אנשים מאחור בתנאים שהוא היה בהם.
הוא מבקש במילותיו להודות לכולם ובמקביל לבקש שאל תפסיקו לרגע, אל תעצרו, תמשיכו לצעוק את הקול של מי שלא יכול לדבר, עד החטוף האחרון״.
